זוהר ויקרא — דף ל ע"א

פוליו ל ע"א ממשיך ומסיים את התוספתא שנפתחה בסוף פוליו כ"ט ע"ב: "על מוקדה" — משום שנהר דינור הוא המקום לשרוף את כל מי שאינו עומד בקיומו, שכן מכניסים אותם לאותה אש בוערת ומעבירים את שליטתם מן העולם; ולכן לא תשלוט כל הלילה, אלא תיכנע. מכאן עובר הזוהר לדרשת רבי יצחק על מעמד אליהו בהר חורב (מלכים א יט): "והנה ה' עובר" ורוח גדולה וחזק — זו הרוח שאמרנו, אך "לא ברוח ה'". אחר הרוח בא הרעש (כנגד "ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול" ביחזקאל), ואחר הרעש האש (כנגד "נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי" בדניאל). רבי יצחק מקשר זאת למראה החיות ביחזקאל: "ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים", האש הולכת בין החיות ומבריקה ברק, ואחר האש — "קול דממה דקה". קול זה הוא הקול האחרון, דממה שאין לה דיבור משל עצמה, אלא היא דוממת מעצמה; וכאשר מתכנסים סביבה היא נשמעת בכל העולמות וכולם מזדעזעים ממנה. היא "דקה" משום שהיא הקטנה והעדינה מכולן. רבי חייא דורש את "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" כאש יצחק, הנרמזת ב"הנה האש והעצים" שבעקדה — אש התמידית העומדת לעד, והעצים הם עצי אברהם, כנגד "ובער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר". מאש יצחק הזורמת למזבח יוצאת גחלת לכל אחת מארבע הרוחות — מזרח, מערב, צפון ודרום — לארבע קרנות המזבח, והכהן מסובב אותן. במזבח יש כבש בדרגות ידועות, והדרגה התחתונה יורדת אל התהום העליון; וכאשר הגחלים מגיעות לארבע הקרנות מתעוררת רוח ויורדת לאותו תהום. באותו מקום נמצאים צבאות צבאות האומרים "קדוש" בקולות שונים — קול גדול עליון מצד אחד, קול נעימות עליונה מצד שני, וצבאות נוספים מצד שלישי — וכן לארבע הקרנות, שש מאות אלף רבבות צבאות בכל קרן, כולם לבושי אפוד, עומדים לסדר את עבודת המזבח כנגד התחתונים. במקום אחר נמצאים גלי הים הנוהמים ויורדים בדרגות, ושם צבאות משבחים בקול נעימות "ברוך כבוד ה' ממקומו", בלא הפסק יום ולילה. ובמקום אחר נמצאים צבאות עומדים בפחד וברעדה, מביטים אל אותו מזבח שלמעלה. בשעה שאש יצחק מגיעה על המזבח, זיקים רבים עולים ויורדים לכל עבר ומהם מתלהטים גיבורי עולם תקיפים, ואלמלא הכהן עומד ומסדר את העצים לא היה העולם יכול לעמוד לפניהם; מאותם גחלים וזיקים מתלהטות גם החיות עצמן, כמראה הלפידים. מצד ימין של החיות מתעוררת רוח עליונה הנושבת ויושבת באש, מתלהטת ומתבשמת, ושוככת בזיו יקר המאיר לצבאות העומדים בימין; מצד שמאל מתעוררת רוח אחרת תקיפה המשברת סלעים, מתחזקת ומתגברת באש, ומאירה (ולוהטת) לצבאות העומדים בשמאל — וכן לארבעת הצדדים וארבע המחנות, וכולם מתבשמים בשעה שהכהן עולה על המזבח. בסיום הפוליו פותח רבי אבא בלימוד על שני המזבחות למטה ושניים למעלה: האחד הפנימי מכל, שבו מקריבים את הקטורת הפנימית והדקה — קשר האמונה — והכהן העליון מכל קושר קטורת זו בקשר האמונה; זהו הנקרא מזבח הזהב, וממנו נקשר קשר האמונה בקשר אחד. והמזבח האחר נקרא מזבח הנחושת, והוא בחוץ, ומיכאל השר הגדול מקריב עליו קרבן ניחוח לקדוש ברוך הוא. ולמטה — מזבח הזהב ומזבח הנחושת: בזה קטורת, ובזה חלבים ואמורים.