זוהר ויקרא — דף ל ע"ב

פוליו ל ע"ב ממשיך ומפתח את ענייני שני המזבחות שהוצגו בסוף הפוליו הקודם. על כך כתוב "שמן וקטורת ישמח לב" (משלי כז), ולא "שמן וחלבים ואמורים ישמח" — אף שאלה הם בבחינת התבסמות הרוגז והדין, הרי שמן וקטורת הם שמחת הכול ולא מצד הרוגז והדין; וזהו המזבח הפנימי של הקטורת הדקה, בדקות הכול, בקשר האמונה, הנקרא "קול דממה דקה", משום שהוא המזבח הפנימי הקשור בקשר האמונה. המזבח האחר נקרא "מזבח החיצון", והפנימי נקרא "מזבח ה'"; האחר נקרא גם "מזבח הנחושת", כנגד "מזבח הנחושת אשר לפני ה' קטן מהכיל" (מלכים א ח); ורבי יוסי דורש מ"וכליל על מזבחך" (דברים לג) שהכתוב מתאר שניים, וכן "על מזבחותיי לרצון" בלשון רבים. רבי אבא דורש על "ויבן משה מזבח" (שמות יז) שמשה בנה מזבח זה כנגד המזבח הפנימי, ולכן נקרא "ה' נִסִּי": "נִסִּי" מסמל את הרשימה (האות) של ברית הקודש, שכן בשעה שעמלק בא להעביר רשימה קדושה זו מישראל, עמד מזבח זה כנגדו לנקום את נקמת אות הברית, ולכן נקרא "חרב נוקמת נקם ברית" (ויקרא כו); וזה תיקן לישראל את הרשימה הקדושה, ומשה בנה כנגדה מזבח וקרא לו "ה' נִסִּי" — וזהו המזבח הפנימי, "קול דממה דקה". משם ממשיך הזוהר: "אש תמיד תוקד על המזבח" — אש שנמצאת תמיד, והיא אש יצחק; ואז שם זה נקרא "אדני", וכאשר הכהן מסדר עליה את העצים היא מתבשמת בשם, ונקראת בשם הרחמים — ה' — ולעיתים עומדת באופן זה, ולעיתים באופן אחר. רבי שמעון אומר ששני מזבחות היו, והפנימי עומד על זה שבחוץ וניזון ממנו, והם קשורים זה בזה — "זה קרבן אהרן" (ויקרא ו). רבי חזקיה פותח ב"צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו" (תהלים קמה), ומלמד כמה על האדם להתבונן בכבוד ריבונו ולא לסטות מדרכו, שהרי בכל יום ויום תלוי דין בעולם, כי העולם נברא ועומד על הדין. משום כך צריך אדם להישמר מחטאיו, שאינו יודע את שעת הדין: יושב בביתו — הדין שורה עליו; יוצא מביתו — הדין שורה עליו, ואינו יודע אם ישוב; יוצא לדרך — על אחת כמה וכמה, שכן אז יוצא הדין לפניו, כנאמר "צדק לפניו יהלך" (תהלים פה); לכן צריך להקדים ולבקש רחמים לפני המלך כדי להינצל מן הדין, שהרי בכל יום שורה דין בעולם, כנאמר "ואל זועם בכל יום" (תהלים ז). כאן מעלה הזוהר קושי: הרי למדנו שהחברים דרשו ש"אל" בכל מקום הוא ביטוי של חסד (כגון "האל הגדול" — אור החכמה העליונה), ואילו "ואל זועם בכל יום" נראה כסותר זאת, שהרי הכתוב עוזב את שאר שמות החסד ואוחז דווקא בשם זה; ועוד — "אל גיבור" (ישעיה ט) האם מעמידים אותו בדין או ברחמים? התשובה: הרשעים הם שהופכים רחמים לדין; שהרי אין בכל הכתרים העליונים של המלך הקדוש כתר שאין בו רחמים כלולים בדין ודין כלול ברחמים, אלא שהרשעים הופכים רחמים לדין. רבי יהודה שואל את רבי שמעון: מובן "אל גיבור", אך "אל זועם בכל יום" — הכיצד, הרי בכל יום עומד הוא בדין, בין שבני העולם זכאים בין שאינם? לא הייתה בידו תשובה. רבי שמעון משיב: ודאי "אל זועם בכל יום", וכבר ביארו החברים שלעיתים הוא דין ולעיתים רחמים — אם זכאים בני העולם, "אל" עומד בבחינת חסד; ואם אינם זכאים, "אל" עומד ונקרא "גיבור"; ועל כן הוא עומד בכל יום.