זוהר ויקרא — דף לג ע"ב

מי שמגיע לתפארת, שמיוצגת באות ו, ונעשה חכם, בקי בתורה וירא חטא, זוכה למלכות, שמיוצגת באות ה, כשמקיים את מצוות המלך. כך הוא מגיע לשם יהו״ה ולשם המפורש, שמקושר לאדם ולאותיות י־ה־ו־ה. הוא שולט בגופו וגם במחשבות ובדיבורים שנוגעים להבלי העולם של הנפש הבהמית.<br />
<br />
בהמשך מתאר הטקסט את המזון הרוחני: הלחם קשור לצד ימין, יין התורה לצד שמאל, ונסך המים לצד התורה שבכתב ושבעל פה — לעמוד האמצעי שמחבר בין שני הצדדים. הבשר הקדוש והקורבנות קשורים לעמוד הזה ולפסוק «וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי». להבות האהבה, שקשורות לגבורה, לקריאת שמע ולאחדות האלוהית, צריכות לבעור יום ולילה, כפי שנאמר: «אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה».<br />
<br />
לבסוף מפרט הקטע כמה סיבות למותם של בני אהרון: את הקטורת היה מותר להקטיר רק בזמנים שנקבעו — בבוקר ובין הערביים, לצד הטיפול בנרות; הם הקדימו את אביהם, לא היו נשואים ונחשבו לא שלמים; וגם היו שיכורים. הקטורת מתוארת כדבר יקר שמביא שמחה לעולמות העליונים והתחתונים, לפי הפסוק «שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב» (משלי כ״ז). החריג שמוזכר הוא הזמן שבו המוות השתולל, באירוע של משה ואהרון המתואר בבמדבר י״ז. זמני הקטרת הקטורת מובאים בשמות ל׳.