זוהר ויקרא — דף מב ע"ב

רבי יצחק ממשיך בפסוק "עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת": כנסת ישראל אומרת שהתרעמה לפניו על משכבה, שהיה מזדווג עמה לשמחה ולברכה בשמחה שלמה, שכן בזיווג המלך עם כנסת ישראל כמה צדיקים יורשים ירושת נחלה קדושה וכמה ברכות נמצאות בעולם.<br />
<br />
רבי אבא הולך לכפר קניא עם רבי יוסי ורבי חייא. אומר רבי יוסי על הפסוק "אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָה" שאשת חיל זו כנסת ישראל, ו"וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה" הם העמים עובדי עבודה זרה שאין הקב״ה יכול לסבול אותם בעולם, "כְּאוֹתָם קוֹצִים וְדַרְדָּרִים שֶׁדּוֹחֲקִים אֶת הָאָדָם".<br />
<br />
רבי אבא מוסיף שכנסת ישראל היא הגבירה מכמה חיילות ומחנות שבעולם, "עֲטֶרֶת בַּעְלָה" כעטרת תפארת, והכל אחד. בהמשך פותח רבי אבא בפסוק "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא" ומסביר שהשאלה היא מי יזכה להיות עמה בשלמות ולהימצא עמה תמיד.<br />
<br />
על "וְרָחוֹק מִפְּנִינִים מִכְרָה" מוסבר שכל מי שלא נדבק בה בשלמות היא מוכרת ומסגירה בידי עמים אחרים, כפי שישראל עזבו את ה' "וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא", ואז מתרחקים כולם מאותן פנינים עליונות קדושות.<br />
<br />
רבי חייא פותח בפסוק "בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר": הכוונה לקב״ה שמינה אותה על העולם להנהיגו, והפקיד בידיה את כל כלי הזין ולוחמי הקרב, ועל כן "וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר".<br />
<br />
רבי יוסי פותח בפסוק "גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כָּל יְמֵי חַיֶּיה": היא מזמינה טוב לעולם ולהיכל המלך, וטוב הוא בזמן שימי השמים מאירים עליה ומזדווגים עמה כראוי, שהם ימי חייה, שכן עץ החיים שולח לה חיים ומאיר לה. כל הפסוקים הללו נאמרו על כנסת ישראל.<br />
<br />
על "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיע" נשאלת שאלת רבי אחא: אם אישה מזרעת תחילה יולדת זכר, הרי שהקב״ה גוזר על הטיפה אם זכר או נקבה מראש? משיב רבי יוסי שהקב״ה מבחין בין טיפת זכר לטיפת נקבה, ומשום שמבחין בה גוזר עליה אם תהיה זכר או נקבה.<br />
<br />
רבי אחא שואל עוד על לשון הפסוק "וְיָלְדָה זָכָר", ומשיב רבי יוסי שהאישה מיום שמתעברת עד יום שמולידה אין לה בפיה אלא תקוות הלידה שלה אם יהיה זכר, ועל כן "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר".<br />