זוהר בראשית — דף קפ ע"א

רבי יוסי מפרש ״הצדיק אבד״: כשהעולם אינו כראוי הקדוש ברוך הוא נוטל את הצדיק כדי שהדין ישרה, שכן כל עוד הצדיק בעולם הדין אינו שולט, כמו משה ״לולי משה בחירו עמד בפרץ״. כך בימי יעקב לא שרה דין והרעב התבטל, וכך ביוסף, ועם מותו התחילה הגלות. ״מגורי אביו״ הוא הדין הקשה, והארץ אחוזה בו. על ״אלה תולדות יעקב יוסף״: יוסף, הדרגה הנקראת צדיק, עושה תולדות, ודמותו כדמות אביו. ״בן שבע עשרה שנה״: יעקב בכה עליו שבע עשרה שנה, והקדוש ברוך הוא נתן לו שבע עשרה שנות שמחה במצרים. בסוף פותח רבי חייא ב״לכן אנשי לבב״.