זוהר בראשית — דף קצט ע"א

הזוהר מבאר את דברי דוד ״עון עקבי יסובני״ כחטא שהאדם דש בו בעקבו ואינו חושש לו, עד שהוא מתחזק ומסיט אותו בעולם הזה ובבא, ומשבח את הצדיקים השומרים על מעשיהם. על הפסוק ״ויזכר יוסף את החלמות״ פותח רבי חייא ב״בנפל אויבך אל תשמח״ ומלמד שהאדם נברא כדי להשתדל בתורה, ומי שעבר על דבר אחד בה נתפס, כשלמה המלך. הטקסט שואל מדוע גלגל יוסף את אחיו, ומשיב שרצה להביא אליו את בנימין. רבי יהודה מבאר את ״אז ראה ויספרה״, ורבי יוסי פותח ב״לא יועילו אוצרות רשע״: אלו שאינם משתדלים בתורה, ואילו הצדקה היא התורה.