זוהר ויקרא — דף יח ע"ב

בפתיחת הקטע מתגלה אמירתו של הקב"ה לישראל: "בָּנַי, אַל תִּפְחֲדוּ, הֲרֵי אֲנִי עוֹמֵד עַל הַפֶּתַח" - אך עליהם למהר ולתת לו כוח באותו יום באמצעות קול השופר. כאשר קול השופר נמצא כראוי ומכוונים בו למטה, אותו קול עולה למעלה, ובו מתעטרים האבות ועומדים במשכנו של יעקב. לכן יש להיזהר בשופר, לדעת את אותו קול ולכוון בו.<br />
<br />
אין קול שופר שאינו עולה לרקיע, וכל אוכלוסי אותו רקיע נותנים לו מקום, בבחינת "וַה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ". הקול עומד שם עד שמצטרף אליו קול נוסף, ויחד הם עולים בזיווג לרקיע אחר - זהו סוד "יֵשׁ קוֹל שֶׁמַּעֲלֶה קוֹל", קול תקיעת ישראל שלמטה.<br />
<br />
כשכל הקולות הללו מתחברים ועולים לרקיע העליון שבו שורה המלך הקדוש, הם מתעטרים לפניו, הכיסאות עולים, וכיסאו של יעקב מתתקן. בספרו של רב המנונא סבא מובא כי בתפילות ראש השנה, התפילה וקול השופר שמוציא הצדיק (שרוחו ונפשו נמצאים בשופר) עולים למעלה, ואז המקטרגים נדחים ואינם יכולים לעמוד. אשרי חלקם של הצדיקים היודעים לכוון את הרצון לפני רבונם ולתקן עולם בקול השופר - "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה" - יודעי, ולא תוקעי.<br />
<br />
ביום הזה על העם להסתכל באדם שלם שיודע את דרכי המלך הקדוש ויודע לבקש עליהם בחכמה, ברצון ובשלמות, כדי שהדין יסתלק מן העולם על ידו. אוי לאותם שהשליח שלהם אינו כראוי, שהרי חטאי העם נזכרים בגללו - זהו "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא... לְאַשְׁמַת הָעָם הוּא". וכשהשליח צדיק כראוי, אשרי העם שהדינים מסתלקים מהם על ידו, ועל אחת כמה וכמה הכהן שעליו מתברכים עליונים ותחתונים.<br />
<br />
רבי אלעזר מוסיף: טרם שכהן או לוי עולה לעבודה, בודקים אחריו ויודעים את דרכיו ומעשיו; אם לא נמצא כראוי, אינו עולה לעבודה - וכן בסנהדרין לצורך דין. אם נמצא כראוי, נותנים עליו את חומרות המקדש. הכתוב "וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ" מבאר מדוע זכה אהרן לאורים ותומים: "אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ", "הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו" - משום שהעמיד את עבודת הקודש מעל קשריו האישיים. משנמצא בדרגות אלו - "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב", "יָשִׂימוּ קְטוֹרָה" לשכך את הרוגז ולזמן שלום, "וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ" כדי שהכול יתבשם ותימצאנה ברכות בכל העולמות.<br />
<br />
רבי שמעון פותח בפסוק "נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי" ודן בכמה על האדם להתבונן בכבוד רבונו, כדי להימצא בריה שלמה לפני הקב"ה. שכן כאשר ברא הקב"ה את האדם, ברא אותו שלם, כפי שנאמר "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר" - "אֶת הָאָדָם" זכר ונקבה, והנקבה נכללת בזכר, ואז נאמר "יָשָׁר". רק לאחר מכן - "וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים".