זוהר בראשית — דף כט ע"ב

הזוהר ממשיך לבאר את ״בראשית ברא אלהים״: ראשית היא חכמה שכונסת הכול ונעשית ים גדול ששואב את כל המים, כמו ״מבטן מי יצא הקרח״. מימיו הקפואים מצד הצפון נשפכים כשחזק הדרום מתקרב אליו, כדי להשקות את חיות השדה. כשהמחשבה עולה ברצון, נשפע נהר אחד, ומן הראשית נבראים ״את השמים״, שהם קול השופר ושולטים בחיי המלך, ו״ואת הארץ״, בתוספת וא״ו, נזונית מהם. הטקסט מתאר שני עולמות, עליון ותחתון, שכל אחד מהם מוציא שמים וארץ כזכר ונקבה, והארץ נזונית ממימי השמים כנקבה מן הזכר.