זוהר בראשית — דף ל ע"ב

הזוהר מתאר כיצד נחקק העולם בחותם של ארבעים ושתים אותיות, ואת התהום שעלתה בחושך עד שיצא אור ובקע אותו, כמו ״מגלה עמוקות מני חשך״. המים נשקלו במשקל, כמו ״מי מדד בשעלו מים״. ״יהי אור״ הוא האור הראשון העליון שממנו יצאו כל הכוחות, והוא נגנז מפני רשעי העולם. על ״כי טוב״ מבואר האות ט׳ וצירוף טו״ב המתייחס לצדיק העולם, ״אמרו צדיק כי טוב״. בקטע ״השלמה מההשמטות״ נאמר שהבי״ת דומה לאדם, והאל״ף פתוחה לקבל מן הכתר. אחר כך ״בראשית״ הוא החכמה העליונה ונהר היוצא מעדן, ומשם יוצאים ״את השמים״ ו״את הארץ״.