זוהר ויקרא — דף כח ע"א

"זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" — אותה "בת" שהייתה שפלה ולחוצה בגלות, עולה על כל הדרגות שלמעלה, כעין (משלי לא) "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חַיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה"; ועלייתה היא אל "אבא", צד החסד הימני, מקור החכמה.<br />
<br />
אמר תנא אחד: ודאי שבגלל כך נאמר בך "מוליך לימין משה" — משום כלתך, שאין לך שלמות אלא עמה; וכאשר תהיה שלם עמה, ייאמר בך "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת" — במראה, ככלה הפושטת את לבושיה ומתייחדת עם בעלה בקירוב בשר, ברמ"ח איבריה, ואינה מכסה איבר אחד ממנה; וזהו "במראה" — רמ"ח במניין.<br />
<br />
אמרה המנורה הקדושה: בראשונה נראה לך מראה זה בסנה הגדול (הנזכר בו חמש פעמים "הסנה"), ועתה התגלה לך המראה הזה ברמ"ח מצוות שבחמישה חומשי תורה; "ולא בחידות" — שהרי אותם לבושים ראו בהם כל הנביאים, אך אין דרך שתתגלה כלה בקירוב בשר אלא לחתנה.<br />
<br />
באותו זמן יתקיים בהם "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ" — כאדם ואשתו שכבר הועבר מהם הערבוב הרע של ערב רב; אלו הן העריות של הקדוש ברוך הוא ושכינתו, עריות ישראל, וכל שכן ערייתך שלך, רועה הנאמן; ומהלכתך, שבשבילה צריך לכסות את סודות התורה, כעין "כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר" עד שיעברו מן העולם, ו"כְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר" — ואין מלכים אלא ישראל. אמר הרועה הנאמן: ברוך אתה לעתיק הימים אשר משם אתה, כענף המתפשט מן האילן, כך הנשמות ענף ממנו.<br />
<br />
תנאים ואמוראים: עולה וחטאת ואשם הן שלוש מצוות, שלושה אבות; שלמים — הגבירה. יש איבר שהוא תשלומין של כל איבר, כיום הראשון של חג: מי שלא חג ביום טוב ראשון אין לו תשלומין לראשון, ושאר הימים תשלומין זה בזה; ועליו נאמר "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת" — וזוהי החטאת המעכבת את העולה. החטא זכר, החטאת נקבה; ולעיתים מתבשמת החטאת ונפרדת מן העולה באותו שעיר, כעין "וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת".<br />
<br />
אשם תלוי אחוז בשניהם, תלוי באמצע, כאותם הדברים התלויים עד שיבוא אליהו ויפרידם; כך האשם התלוי אחוז בשניהם עד שנותנים לו את מזונו ונפרד משם, ומתקרבים איברי הכלה זה לזה; ואשם וחטאת הם כסרכות אחוזות בריאה, שאינן מניחות אותה לפרוח ולעלות למעלה לנשב ברוח הקודש.<br />
<br />
השה הוא לעולה (כעין "וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה"), "שֶׂה תָמִים זָכָר" — איש תמים; והשעיר לשמאל, שעיר עיזים אחד לחטאת; ויש שעיר לה' ויש שעיר לעזאזל (כעין "וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת"). ובאותו שעיר נאמר בעשיו "אִישׁ שָׂעִיר" — והכבד נוטל את כל שמרי הדם, משם שחין ואבעבועות וצרעת; והשעיר נושא את כל עוונותם אל ארץ גזרה, עוונות ה"תם" (שהוא הלב), ונפרד מלהתערב בלב ואז מתבשם, אך הוא כבד בחטאים אלו ואינו קל לעלות אל יעקב איש תם. שמחו בעלי המשנה של הישיבות, וקם אחד מהם ושאל את הרועה הנאמן על מקומו של האשם התלוי. אמר לו: ברוך אתה בני, יפה שאלת. אלא העמוד האמצעי, שבו אחוזים ימין ושמאל (חסד וגבורה), כגוף האחוז בין שתי זרועות, או כנשר שאחוזות בו שתי כנפיו, או כיונה שכנפיה הן מצוות עשה — ובהן היא עולה ופורחת למעלה; ומצוות לא תעשה הן מלכודתה, כציפורים הנאחזות בפח, וכל מה שמעכב אותה מלפרוח נקרא "סרכות", כאותן סרכות המעכבות את כנפי הריאה מלנשב.