זוהר ויקרא — דף סג ע"א

וּבֹא רְאֵה, לֹא זֶה לְבַדּוֹ הוּא, אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם שֶׁרוֹצִים יִשְׂרָאֵל לְהִטָּהֵר מֵחֲטָאֵיהֶם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לָהֶם עֵצָה לִקְשֹׁר אֶת בַּעֲלֵי הַדִּין וּלְבַשֵּׂם אוֹתָם בְּאוֹתָם קָרְבָּנוֹת וְעוֹלוֹת הַקְּרֵבִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָז אֵינָם יְכוֹלִים לְהָרַע. וְאוֹתוֹ יוֹם יוֹתֵר עַל הַכֹּל, כְּשֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְבַשְּׂמִים לְמַטָּה אֶת הַכֹּל, כָּךְ מְבַשְּׂמִים אֶת כָּל אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַלְשִׁינוּת, וְהַכֹּל הוּא קָרְבָּן וַעֲבוֹדָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.<br />
<br />
לָמַדְנוּ: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁכָּתוּב ״וְלָקַח אַהֲרֹן אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וְגוֹ׳״, הֵם מִתְעוֹרְרִים בְּאוֹתוֹ יוֹם לְמַעְלָה וְרוֹצִים לִשְׁלֹט וְלָצֵאת לָעוֹלָם; כֵּיוָן שֶׁהַכֹּהֵן מַקְרִיב אֶת אֵלּוּ לְמַטָּה, נִקְרָבִים אוֹתָם שֶׁלְּמַעְלָה, וְאָז עוֹלִים הַגּוֹרָלוֹת בְּכָל הַצְּדָדִים — הַכֹּהֵן נוֹתֵן גּוֹרָלוֹת לְמַטָּה וְהַכֹּהֵן נוֹתֵן גּוֹרָלוֹת לְמַעְלָה: כְּשֵׁם שֶׁאֶחָד נִשְׁאָר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַטָּה וְהָאֶחָד יוֹצֵא לַמִּדְבָּר, כָּךְ גַּם לְמַעְלָה אֶחָד נִשְׁאָר עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֶחָד יוֹצֵא לְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם אֶל אוֹתוֹ הַמִּדְבָּר הָעֶלְיוֹן, וְאֶחָד נִקְשָׁר בְּאֶחָד. כָּתוּב: ״וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו וְגוֹ׳.״ הַחַי דַּוְקָא, לְהַכְלִיל בּוֹ אֶת זֶה שֶׁלְּמַעְלָה; וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל הָעֲוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ״, שֶׁנִּטְהָר הָאָדָם וְנִשְׁאָר כָּל אוֹתוֹ הַחֵטְא עָלֶיהָ; אַף כָּאן, אַחַר שֶׁהִתְוַדָּה הַכֹּהֵן בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּם נִשְׁאָרִים עָלָיו. אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא: אִם כֵּן, הֲרֵי כָּתוּב ״וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִים.״ אָמַר לוֹ: כָּאן שׁוֹנֶה, שֶׁשָּׁם לַשְּׂעִירִים הָיוּ מַקְרִיבִים קָרְבָּן וְעוֹשִׂים לָהֶם פֻּלְחָן וְשִׁלְטוֹן, וְעַל כֵּן לֹא כָתוּב ״זִבְחֵיהֶם שְׂעִירִים״ אֶלָּא ״לַשְּׂעִירִים״; וְכָאן ״וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם״, וְהַקָּרְבָּן אֵינוֹ נַעֲשֶׂה אֶלָּא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בֹּא וּרְאֵה, שֶׁבִּגְלַל הַקָּרְבָּן מִתְבַּשְּׂמִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וְהַדִּין אֵינוֹ שׁוֹלֵט וְאֵינוֹ שׁוֹרֶה עַל יִשְׂרָאֵל.<br />
<br />
לָמַדְנוּ: ״וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה.״ מַהוּ אִישׁ עִתִּי? סוֹד הַדָּבָר הוּא כָּךְ: בְּכָל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה, צָרִיךְ אָדָם מְזֻמָּן לְאוֹתוֹ דָבָר, וְיֵשׁ אָדָם שֶׁהַבְּרָכָה מִתְקַיֶּמֶת עַל יָדוֹ יוֹתֵר מֵאַחֵר. בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב בַּכֹּהֵן: ״טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ״ — אַל תִּקְרֵי ״יְבֹרָךְ״ אֶלָּא ״יְבָרֵךְ״, כִּי הוּא מְזֻמָּן שֶׁתִּתְקַיֵּם בְּרָכָה עַל יָדוֹ בָּזֶה.