זוהר בראשית — דף קמד ע"ב

הזוהר מפרש ״כי שרית עם אלהים״ כחיבור וזיווג של השמש עם הלבנה, ו״ויברך אתו שם״ כהודאה על הברכות. רבי שמעון דורש את ״ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלם אתו״: לאדם שני שליחים, יצר טוב ויצר רע; כשהאדם מטהר עצמו היצר הטוב מתגבר והיצר הרע נעשה לו עבד. כך גם יעקב, שבטח בקדוש ברוך הוא, השלים עם סמא״ל, כוחו של עשו, ואז השלים עמו עשו. בהמשך נדרש ״מי אפוא״, ורבי יהודה אומר שיעקב נענש על חרדת אביו באובדן יוסף, ״איפה הם רועים״.