זוהר בראשית — דף צה ע"ב

הזוהר מבאר שבעת שלא נמולים נדבקים בכתרים תחתונים ובאותיות שין ודלת, ואחרי המילה נוסף יוד ונרשם שדי; הפסוק ״התהלך לפני והיה תמים״ משמעו היה שלם ברשם היוד. הנומול אינו יורד לגיהנם, ורבי אבא מברך את החברים. אחר מבאר את הפסוקים ״אשריך ארץ שמלכך בן חורים״ ו״אי לך ארץ שמלכך נער״: הראשון מתייחס לארץ שלמעלה, ארץ החיים, והשני לארץ שלמטה. הוא מסביר כי בארצות אחרות ממונים שרים עליהן, ושישראל אינם יונקים מהצד הזה, אלא מהמקום הקדוש שלמעלה. בסוף פותח רבי אבא בפסוק ״אשירה נא לידידי״.