זוהר ויקרא — דף סב ע"א

פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר: ״וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְגוֹ׳, וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגוֹ׳.״ הַבְּאֵר הִיא זוֹ שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ ״בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם״, וּשְׁלֹשֶׁת עֶדְרֵי הַצֹּאן הָרֹבְצִים עָלֶיהָ הֵם נֵצַח, סוֹד (הוֹד) וִיסוֹד, הָרוֹבְצִים וְעוֹמְדִים עָלֶיהָ וּמְמַלְאִים אוֹתָהּ בְּרָכוֹת. מִן הַבְּאֵר הַזֹּאת נִזּוֹנִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וְכֻלָּם מִתְבָּרְכִים כְּאֶחָד, וְהָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר הִיא הַדִּין הַקָּשֶׁה הָעוֹמֵד מִן הַצַּד הָאַחֵר לְמָנְעָהּ. כַּאֲשֶׁר שֵׁשֶׁת כִּתְרֵי הַמֶּלֶךְ מִתְכַּנְּסִים כְּאֶחָד לְהַשְׁפִּיעַ בְּרָכוֹת מֵרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ, אָז גּוֹלְלִים אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וּמַעֲבִירִים אֶת אוֹתוֹ הַדִּין הַקָּשֶׁה, וּמְרִיקִים בְּרָכוֹת לָעֶלְיוֹנִים וְלַתַּחְתּוֹנִים; אַחַר כָּךְ שָׁב הַדִּין לִמְקוֹמוֹ, מִשּׁוּם שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לְבַשֵּׂם וּלְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵרִיק מִמַּעְיַן הַנַּחַל בְּרָכוֹת עַל בְּנֵי הַדּוֹר, וַעֲלֵיהֶם כָּתוּב: ״וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה׳ וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ.״<br />
<br />
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: ״יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם וְגוֹ׳.״ בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת נִקְשָׁר קֶשֶׁר הָאֱמוּנָה, שֶׁיִּמָּצְאוּ בְּרָכוֹת לַכֹּל, וּבָהֶן מִתְעַטֶּרֶת הַתּוֹרָה וְהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. כְּשֶׁרָצָה יַעֲקֹב לְבָרֵךְ אֶת בָּנָיו בְּשֵׁם קֶשֶׁר הָאֱמוּנָה, נֶאֱמַר ״כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת״ — הֲרֵי שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, שֶׁהִשְׁתַּתְּפָה עִמָּהֶם הַשְּׁכִינָה וְהִתְקַיְּמוּ הַבְּרָכוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם״, כְּבִרְכָתָהּ שֶׁל כָּל מִדָּה וּמִדָּה כְּבַדֻּגְמָא שֶׁל מַעְלָה. כָּל אוֹתָן מִדּוֹת עוֹלוֹת וּמִתְעַטְּרוֹת וְנָחוֹת בְּרֹאשׁ אֶחָד, רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ הַנִּקְרָא דַּרְגָּה עֶלְיוֹנָה שֶׁל חֲסִידוּת, וְהַחֲסִידִים יוֹרְשִׁים אֶת אוֹתוֹ כָּבוֹד שֶׁלְּמַעְלָה: ״יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד״ — בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם״ — בָּעוֹלָם הַבָּא, ״רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם״ — שֶׁיּוֹדְעִים לִקְשֹׁר כָּרָאוּי אֶת קֶשֶׁר הָאֱמוּנָה, וְאָז ״חֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם״, חַרְבּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַלּוֹהֶטֶת בִּשְׁנֵי דִינִים לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם.<br />
<br />
וַהֲרֵי רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, כֶּתֶר הַחֶסֶד וְהָרֹאשׁ הָעֶלְיוֹן, יָרַשׁ אֶת הַכָּבוֹד שֶׁלְּמַעְלָה וְקָשַׁר קֶשֶׁר עֶלְיוֹן, קֶשֶׁר קָדוֹשׁ, קֶשֶׁר הָאֱמוּנָה. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא; עַל הַשֻּׁלְחָן נֶאֱמַר ״זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳.״ קָם רַבִּי פִּנְחָס וְנָשַׁק לְרַבִּי אֶלְעָזָר וּלְכָל הַחֲבֵרִים וּבֵרַךְ אוֹתָם, נָטַל כּוֹס וּבֵרַךְ, וּפָתַח וְאָמַר: ״תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי וְגוֹ׳.״ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם יָשְׁבוּ שָׂמֵחִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וְשִׂמְחָתוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיְתָה רַבָּה. רַבִּי פִּנְחָס לָקַח אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר וְלֹא עֲזָבוֹ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה וְהָיָה שָׂמֵחַ עִמּוֹ, וְקָרָא עָלָיו: ״אָז תִּתְעַנַּג עַל ה׳״, וְאָמַר שֶׁבְּאוֹתוֹ עוֹלָם עֲתִידִים לְהַכְרִיז עָלָיו: ״אַשְׁרֵי חֶלְקְךָ רַבִּי פִּנְחָס, שֶׁאַתָּה זָכִיתָ לְכָל זֶה, שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעוֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ.״ בְּצֵאתָם לָדֶרֶךְ אָחַז רַבִּי פִּנְחָס בְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְלֹא הִנִּיחוֹ לָלֶכֶת, לִוָּה אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאֶת כָּל הַחֲבֵרִים וּבֵרְכָם, וְעַד שֶׁהָלְכוּ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לַחֲבֵרִים: ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳.״